ארכיון רשומות מהקטגוריה "מאמרים"‏

העוזרים הנאמנים של סטטיסטיקות WordPress.com הכינו דוח שנתי לשנת 2013 עבור בלוג זה.

הנה תקציר:

אולם האופרה בסידני יכול להכיל 2,700 איש. בבלוג הזה ביקרו בערך 13,000 פעמים בשנת 2013. אם הבלוג היה אולם האופרה בסידני, הוא היה מוכר את כל הכרטיסים לבערך 5 הצגות כדי שיצפו בו אותה כמות אנשים.

לחץ כאן כדי לראות את הדוח המלא.

מודעות פרסומת

חגיגות 30 השנה להוצאתו של הסינגל Blue Monday של New Order עברה בלי שום תרועת חצוצרות בשבוע שעבר (ה-7 במרץ).
כנראה שאף אחד לא האמין שהסינגל הזה עד כדי כך עתיק, כיוון גם אם שמעת אותו בשבוע שעבר או ב-1983, יש בו ריח של העתיד. וזה הגיוני, כיוון שזה בדיוק מה שהקטע הזה יצר. את העתיד.

להקת New order קיימת משנת 1981 . בעצם… אפילו כמה שנים לפני כן, בשם אחר – Joy division.
הפריצה הגדולה ביותר שלה היתה ב-1983 עם הסינגל Blue monday, אשר מוגדר כסינגל ה- "12 הנמכר ביותר בתולדות הפופ, ולו בשל העובדה שלא יצא בשום פורמט אחר…
עטיפת הסינגל היתה ייחודית ועוצבה כדיסקט פלופי "5.25, שלמרבה האירוניה עלות הדפסתה היתה כל כך גבוהה עד כי חברת factory שבה חתומה ניו אורדר טוענת כי כל עותק שנמכר היה הפסד כספי.

הגירסה המקורית הופיעה במרץ 1983, והגיעה רק למקום ה 12 בבריטניה, אבל מכרה מליון עותקים בדיוק.
הסינגל הופיע שוב במרץ 1988 עם רה מיקס של קווינסי ג'ונס, ואז הגיע למקום השלישי.
רמיקסים נוספים של hardfloor הופיעו באוגוסט 1995 ביציאתו השלישית של הסינגל, וסביר להניח שהקלאסיקה הגדולה ביותר של שנות ה 80 תעבור עוד כמה גילגולים בשנים הבאות למען דור העתיד שלא ידע את ניו אורדר..

זו גירסת הסינגל המקורית

ביצוע נדיר באולפני ה=BBC ב-1984

מעט מזה, ומעט מזה
בואו ונהיה כנים.
Blue Monday לא נוצר בתוך ואקום. הוא אולי השפיע על עשורים שלמים של מוסיקת דאנס ורוק, אבל הוא בעצמו ינק מהשפעות מוסיקליות אחרות.
הצליל הקודח של תוף הבס הפותח למשל, היה נסיון לחקות את 'Our Love' של דונה סאמר שעשה המפיק Giorgio Moroder ב-1979.

בהחלט עבודה מצויינת ויוצאת דופן. והקצב מזכיר מאוד את קטע האיטלו-דיסקו של Klein+MBO בשיר 'Dirty Talk', קטע שתפס את האזניים של ניו אורדר כשהם שמעו את Hewan Clarke מתקלט במועדון Haçienda

ואת מקהלת הנזירים שהיא ממש גניבה מתוך 'Uranium' של קראפטוורק.

אבל הגאונות של ניו אורדר היתה לקחת אלמנטים וטריקים מוסיקליים מקטעים שונים ולהפוך אותם למשהו חדש.
כשאנשים שמעו את 'Blue Monday' הם לא עיקמו את הפרצוף ואמרו "יש פה קצת מ- Klein+MBO וקצת מ-Bobby O". הם אמרו "מה זה לעזאזל הדבר הזה?!" זה היה קטע שהטריף את כל החושים, חדר עמוק לכל מקום בגוף והפך להיות חלוץ בכל מובן של מוסיקת האלקטרו ואבן דרך במוסיקת הטכנו . אפילו היום הקטע נמצא באופן קבוע בכל סט של Kevin Saunderson , Derrick May ו- Juan Atkins שנחשבים לשלישיית המפיקים האמריקאים הגדולים ביותר בסצנת הטכנו של דיטרוייט (עיר הולדתו של סגנון הטכנו באמריקה).

נקודת המיפנה של הטכנו
יכול להיות שזה היה צירוף של העיתוי הנכון בזמן הנכון. אבל Blue Monday היתה נקודת מפנה.
ההשפעה מ- 'Our Love' של דונה סאמר מהימים האחרונים של הדיסקו מתמזגת עם הפאנק הקודר של מנצ'סטר, ומה שנולד משניהם יחד הוא חייזר אחר לגמרי.
ברנארד סאמנר לוקח גם קצת מתוך קלאסיקת הדיסקו 'You Make Me Feel (Mighty Real)' של סילבסטר, וכך, עוד רבד מוסיקלי נכנס למטחנה המוסיקלית של ניו אורדר ויוצא חלק בלתי נפרד ממנו. תוסיפו לזה את הקול החיוור של ברנארד סאמנר, הצליל הרובוטי מגיטרת הבס של פיטר הוק, וקיבלנו ציור מושלם של קלאסיקת טכנו או אם תרצו – ניצני ה-Acid. גם הלופים של הדיסקו מסתובבים פה, ואפילו קווינסי ג'ונס החליט למקסס את השיר חמש שנים אחרי זה.

12 אינצ'ים של תענוגות
בעולם של מוסיקת הפופ, לגירסת ה-"12 לא היה בדרך כלל דמיון מפותח. הגירסה הארוכה הממוצעת היתה בעצם הגירסה הקצרה שלו (ה-"7) בתוספת כמה דקות של מעברי תופים באמצע הגירסה או בסופו, או גם וגם, שוב ושוב בלופ אינסופי, ומי שרצה ממש להשקיע הוסיף עוד הכפלה של מילה פה ומילה שם. Blue Monday הבין את המשמעות של המושג "12.
אתה יכול אמנם לפשוט את הרגל בהפסדים על העטיפה, אבל אתה גם יכול לכתוב שיר שמתאים בדיוק למטרה. מפלצת מוסיקלית שממלאת חתיכת וייניל. הרבה להיטי קלאב לא היו מתקיימים בלי Blue Monday . ניו אורדר לקחו פורמט מועדוני והפכו אותו להצהרה אמנותית.

חדשנות מקרית
לא בטוח שהם התכוונו להיות כאלה חלוצים. כי כל זה קרה ממש לא בכוונה. הם התחילו שנה לפני כן, כשעדיין לא ממש הבינו עד כמה זה מסובך לגרום לכל הסיקוונסרים ומכונות התופים באולפן 'לדבר' אחד עם השני. היו כמה נסיונות עם Everything's Gone Green, הסינגל שקדם לו. קטע קשה יותר מוסיקלית אבל דומה מבחינה רעיונית. היה גם את '586', קטע איטי יותר, מעין קרוב משפחה ל-Blue monday, רק מתוק יותר, שהופיע באלבום Power Corruption & Lies. אבל אף אחד מהשניים לא הסתער על שום מועדון או תחנת רדיו.
בדיעבד , ניו אורדר נוצחה ע"י רוח הרפאים של עצמה. הלהקה ניערה מעל עצמה את כל הזכרונות שעוד נותרו לה מתקופת Joy Division, ומחקה את כל הדעות הקדומות של 'מה להקת רוק יכולה לעשות'.

מוסיקת דאנס לאנשי רוק
אפילו כוכב רוק גדול מהם היה פורש שטיח של כבוד בפני Blue monday בלי להוריד מכבודו, והוא אף היה גאה בזה. לא משנה איך תגדירו את הקטע. אינדי, דאנס, Blue Monday קבע פרמטרים חדשים, והצאצאים המנצ'סטרים שגדלו עליו מילאו את החלל והוסיפו מקצבים של סיקוונסרים ומכונות תופים לרפרטואר שלהם. Happy Mondays, Primal Scream, Prodigy, LCD Soundsystem וגם ה-Chemical Brothers. כולם חייבים ל-Blue Monday את הצלחתם, כולם הפיקו תועלת עצומה מעצם קיומו. הוא היה בעל החזון שגרם למוסיקה האלקטרונית להיות הרבה יותר מעניינת.

.

(המאמר מבוסס על מאמר של Matthew Horton  מה-NME)

שיר הקיבינימט היומי – Blue Monday

האזינו למיקס עם הלהיטים הגדולים של ניו אורדר – New Order K-Mix 12-12-2012

כל מה שרציתם לדעת על ה"רה-מיקס" ולא ידעתם את מי לשאול

The WordPress.com stats helper monkeys prepared a 2012 annual report for this blog.

Here's an excerpt:

4,329 films were submitted to the 2012 Cannes Film Festival. This blog had 21,000 views in 2012. If each view were a film, this blog would power 5 Film Festivals

Click here to see the complete report.

לרגל הגעתם ארצה של VNV nation, השתלטתי על המדור "החיים בלופ" ב"וואלה" עם קאסט על טהרת הסינת'פופ, האינדסטריאל וה-EBM, שייקח אתכם אל הצד האפל של האלקטרוניקה.

להלן הציטוט המלא מהמדור, לא נגענו 😛

האזינו...    

מאת: יותם אבני ואורן עמרם, מערכת וואלה!
יום חמישי, 25 באוקטובר 2012, 14:34

למרות הדעה הרווחת המניחה כי מוזיקה אלקטרונית היא מנת חלקם של קלאברים שוחרי סם וגייז נוצצים בלבד, מסתבר שלא בהכרח כך הדבר. הרבה לפני שהמילים "האוס" ו"טכנו" הגיחו אל רחבת אלנבי 58, בסצינות אלטרנטיביות זעירות ברחבי העולם התגבשו להן במקביל גם תעשיות בועטות לא פחות של מוזיקה תעשייתית, סינת'פופ ו-EBM. מה שנראה מבחוץ כמו קלאבינג של שוחרי הרוק ופורקנם של ערפדי גותיקה, כולל, כך מסתבר, גם סצינה אלקטרונית חיה ופועמת בתל אביב – מאז ועד היום. לכבוד הגעתם ארצה של להקת VNV nation, אחת מהחשובות לסצינה מוזיקלית זו כיום, החיים בלופ עובר ללבוש שחור ומארח את אורן עמרם, אשר מגיש עבורכם מיקס בלעדי מיוחד.

"בפודקאסט הממוקסס שלפניכם תמצאו כמה אמנים חשובים במוזיקה האלקטרונית התעשייתית וה-EBM. מפתיע לגלות, אבל ההרכבים אינם רק בריטים או גרמנים כמו שמקובל לחשוד. נורבגיה, אוסטריה, שבדיה, אירלנד, אוסטרליה וכמובן אמריקה – מוזיקה תעשייתית ו-EBM הם תופעות חובקות עולם, והאמנים המשתתפים כאן הם עדות לכך. המיקס, המהווה כאמור מדריך מקיף לז'אנרים, משלב בין הלהיטים החדשים שלוקחים חלק בלתי נפרד מהסצינה המוזיקלית כיום, לצד קלאסיקות אפלות משנות השמונים והתשעים שהיו ליסודות הז'אנרים והתרבות. תהיתם אי פעם איך זה מרגיש להיות בפסטיבל גותי אלקטרוני בברלין? האזינו ותגלו".

"המיקס נפתח עם אחד ההמנונים הגדולים של סצינת האינדסטריאל, 'Welcome To The Paradise' של חבריFront 242 הבלגים. זהו הרכב חלוצי שקיים עוד משנת 1981, אז החל ההרכב לדגום צלילי פטישים, מקדחות ורעשים תעשייתיים אחרים, ואף אחד עוד לא ממש הבין מה עובר להם בראש. היום להיטים כמו זה שפותח את המיקס שלנו נחשבים לקלאסיקות קאנוניות. אני לא מכיר גותי אחד שלא רקד את השיר הזה בזמן שהוא צועק את המשפט המפורסם מתוכו: 'No sex until marriage'.

"הבאים בתור כמתבקש יהיו Nitzer Ebb הבריטים, שאחראים גם הם ללא פחות המנונים חשובים. 'Join in the Chant' שלהם מהווה ללא ספק את אחד מאבני הדרך של התעשייה, מתוך האלבום That Total Age משנת 1987. מכאן ואילך אנחנוו זונחים את הנוסטלגיה ומביטים קדימה אל היום. אל Mind In A Box, הלהקה הבאה במיקס, התוודעתי רק לאחרונה. מדובר בהרכב אוסטרי מרתק מהעשור הנוכחי המשלב בצורה גאונית סינת'פופ, פיוצ'ר-פופ ואלקטרו עם קריצה לסינתיסייזרי ה-8 ביט של האייטיז – ללא ספק אחד ההרכבים החמים של הרגע. אבל ממצע שטיחי הסינתיסייזר המלודיים של Mind In A Box אנחנו גולשים לכיוון אגרסיבי הרבה יותר מאת In Strict Confidence".

"כאן אנחנו מוצאים שילוב של שירה שמזכירה יותר להקות מטאל, אבל העיבוד האלקטרוני (במיוחד בשיאו של הקטע) יכול להחזיר אפילו קלאברים בתשובה. In Strict Confidence הוא הרכב גרמני שנוסד ב-1989 אבל אין ספק שהם נשמעים היום יותר טוב מאי פעם. 'Silver Bullets' הוא הטראק הנבחר מתוך אוסף רימיקסים מופתי".

"מכאן נמשיך עם להיט ענק נוסף מהתקופה הנוכחית, מפי אחד ההרכבים החשובים ביותר עבור הדארק אלקטרו פופ: להקת Diorama, שהייתה בארץ לפני כשנה, ובינואר הקרוב מגיע סולנה פליקס מארק בעצמו להופעה עם חומר הסולו שלו ושל להקות הנוספות בהן הוא חבר. 'Child Of Entertainment' הוא סינגל מרעיש (תרתי משמע) מאלבומם האחרון 'Cubed', והוא החומר ממנו עשויה מסיבה אפלה טובה באמת. בשלב זה אנו מגיעים אל הדובדבן שבקפצת: 'Space & Time', המנון מאת VNV Nation, ההרכב שלכבודו הגעתי לביקור במדור. במקור זהו הרכב אירי בהנהגתו של רונאן האריס בעל הקול העוצמתי והאנרגטי, ולצידו של מארק ג'קסון מנהיג את הרכב ה-EBM הניצב בחוד חנית הסצינה".

"עוד תפגשו במהלך המיקס ב-Assemblage 23, הרכב אמריקאי של איש אחד, עם הלהיט הגדול ביותר מתוך אלבומו המופלא 'Failure' ברימיקס של הרכבEBM חשוב לא פחות בשם Funker Vogt – מפגש פסגה של הז'אנר; ייצוג הולם לסצינה השוודית והנורבגית עם Icon Of Coil ו-Covenant, שניים מתוך כמה וכמה הרכבים לוהטים מהאזור; וביקור בעבר עם SPK, הרכב אינדסטריאל אוסטרלי חלוצי שאחראי בתקופת פעילותו הקצרה על אלבום מהפכני בשם 'Machine Age Voodo' מ-1984. בשיאו של המיקס ממתין לכם גם 'Beloved', אולי הלהיט הגדול והמאיים ביותר של VNV Nation מאז ועד היום – פשוט אקסטזה. לחוויה מקסימלית מומלץ לנגן את המיקס בחושך מוחלט. שיהיה לילה חשוך ונפלא".

הפלייליסט המלא:

00:00 – Front 242 – Welcome To Paradise
03:56 – Nitzer Ebb – Join in the Chant
08:00 – Mind.In.A.Box – Control (club remix)
14:19 – In Strict Confidence – Silver Bullets (X-Fusion Remix)
17:54 – Diorama – Child Of Entertainment (Clubbed)
22:51 – VNV Nation – Space & Time
27:26 – Assemblage 23 – Disappoint (Funker Vogt Rmx)
32:02 – Icon Of Coil – Love As Blood
35:36 – Covenant – We Stand Alone
40:23 – SPK – Metal Dance (12" Version)
44:01 – Lights of Euphoria feat. Ronan Harris – Consequence (Face Yourself)
47:29 – Pride and fall – December
49:48 – Rotersand – Waiting To Be Born (Rework)
54:52 – Apoptygma Berzerk – Eclipse (OK Minus Remix)
59:07 – VNV Nation – Beloved (grey dawn version)

6 באוגוסט 1945, היום לפני 67 שנה.

אנולה גיי (Enola Gay) הוא מטוס חיל האוויר האמריקאי מסוג B-29 שממנו הוטלה פצצת האטום "Little Boy" , הראשונה שנעשה בה שימוש מלחמתי אי פעם, על העיר הירושימה ביפן, ב-6 באוגוסט 1945 לפני סיום מלחמת העולם השנייה. מפקד אותה טיסה נתן למטוס את שם החיבה הזה, על שם אמו שנקראה "אנולה גיי"…

בשל תפקודו של המטוס כמפציץ הראשון, הפך שמו לכינוי גם להפצצות עצמן.
המטוס זכה לתשומת לב מחודשת כאשר הוצג במוזיאון הסמית'סוניאן בוושינגטון הבירה בשנת 1994.

כיום, לאחר שחזור יסודי מוצג המטוס כחלק מתצוגת קבע במוזיאון האוויר והחלל שליד נמל התעופה הבינלאומי דאלס בוושינגטון הבירה.
כתוצאה מהמחלוקת שהתעוררה סביב המיצג כיום ניתן לראות רק את מערכת סימני הזיהוי המקורית של המטוס יחד עם מידע טכני בלבד, ללא התייחסות לנושאים השנויים במחלוקת.
המטוס מוגן על ידי מספר אמצעים על מנת למנוע ניסיונות השחתה (שנעשו כאשר הוא הוצג לראשונה).
ארבעת מדחפי האלומיניום הקלים של המטוס בהם נעשה שימוש בהפצצת הירושימה נמצאים היום במעבדות אוניברסיטת טקסס A&M ואחד מהם משמש לתפעול מנהרת הרוח במהירות נמוכה.

באיחור אופנתי של 35 שנה – כדאי לזכור ש-1980 היא שנה מכוננת במלחמה הקרה (הפלישה הסובייטית לאפגניסטן שאירעה ב-1979 והחרם האמריקאי של אולימפיאדת מוסקבה) – שחררו OMD את השיר "אנולה גיי" שמתייחס לקונפליקט המוסרי אותו יצרה הטלת הפצצה, שהכריעה באופן סופי את מלחמת העולם השניה (למרות שטכנית, יפן נכנעה רק אחרי הטלת פצצה נוספת על נגסאקי).

Enola Gay מכיל בתוכו כמות רגעים קטנים שחקוקים בזיכרון המוזיקלי של כולנו שמספיקה לקריירה שלמה –
הפתיחה של מכונת התופים שאי אפשר שלא לזהות, מעברי התופים הבומבסטיים (כן כן, למרות שהם מכונות…) והפזמון הקליט והמרגש, כל אלה הופכים את "אנולה גיי" לאחד מהקלאסיקות של שנות השמונים.

Enola Gay, you should have stayed at home yesterday

לא חסרים בהיסטוריה של הפופ שירים שהעלו דיונים פוליטיים, אולם מעטים הצליחו לעשות זאת עם החן של "אנולה גיי" – בהתייחסות הכמעט רומנטית-מלנכולית למאורע, מבלי להיות צדקניים.

למרות שזו היתה תקופה נאיבית. למרות שהסאונדים האלקטרוניים המצועצעים והמשחקים במכונות תופים ובסינתיסייזרים אנלוגיים יצרו סאונדים שאולי נשמעים היום מצחיקים, כאלה שכל אורגנית בשני שקל יודעת להפיק. אבל פעם זה היה שונה. זו היתה המוסיקה הכי מתוחכמת שרק יכלת לחשוב עליה.

אנדי מקלסקי, סולן OMD וכותב השיר שר על הילד הקטן, little boy, ושואל "האם אמא גאה בבנה הקטן היום" – הכוונה לאמא אמריקה כמובן.
ועל "אנולה גיי" שבכלל היתה צריכה להישאר אתמול בבית, ולא לצאת לדרכה (מטאפורה עצובה לפצצה, שלא היתה צריכה ליפול כלל) .
"הנשיקה שאת נותנת לא תיעלם לעולם", לא צריך להמשיך והסביר מה הכוונה, נכון?..

ביקורת נוקבת על אמריקה של אחרי ההפצצה ועל ההשלכות בעקבותיה.
אין יותר "אנחנו" ו"הם", צודקים ושוגים, צדיקים וכופרים. יש מלחמה, יש קורבנות ויש את אלו האחראיים עליהם.

כשתיפול פצצת האטום הבאה, אל תשמיעו את "ביום של הפצצה" של רמי קליינשטיין, אלא את "אנולה גיי".

אנולה גיי
היית צריכה להשאר אתמול בבית
מילים אינן יכולות לתאר
את התחושה ואת הדרך בה שיקרת

המשחקים שאת משחקת
יגמרו יום אחד ביותר מסתם דמעות
אנולה גיי
זה לא היה צריך להגמר כך

השעה שמונה וחמש עשרה דקות
וזו השעה שתמיד הייתה
קיבלנו את ההודעה שלך בקשר
שמצבך תקין ואת חוזרת הביתה

אנולה גיי
האם אמא גאה בילד הקטן שלה היום?
הנשיקה שאת נותנת
לא תעלם לעולם

אנולה גיי
זה לא היה צריך להגמר כך
אנולה גיי
זה לא יעלם מהחלומות שלנו לעולם

אנולה גיי
האם אמא גאה בילד הקטן שלה היום?
הנשיקה שאת נותנת
לא תעלם לעולם….

*** האזינו כאן לפתיח של "לילה 80" ולפול האמפריז מ-OMD שמציג את השיר ***

סינת'פופ (synth-pop)
כשמו – הוא פופ מסונתז. סינת' = סינתיסייזרים. מוסיקה שמבוססת על סינתיסייזרים וכלי נגינה אלקטרוניים ולא על כלי נגינה אקוסטיים רחמנא ליצלן ( או לפחות כמה שפחות מהם…)

הסגנון החל בסוף שנות השבעים עם כניסתם של כלי הנגינה האלקטרוניים לשימוש נרחב באולפני ההקלטות, אבל התבסס יותר ויותר בתחילת שנות השמונים מבחינה מסחרית עם להקות רבות שיצרו מוסיקה רק בעזרת הכלים האלקטרוניים וללא שימוש בכלים אקוסטיים כלל, או כמו שאמרתי – כמה שפחות.

הרבה סגנונות מוסיקליים התבססו על הסינת'פופ , ועצם הקלות בה ניתן היה ליצור מוסיקה איפשרה להמון להקות לממש את כשרונן ולהקליט באמצעים שהיו עד לפני שנים לא רבות נחלתן של להקות בעלי אמצעים כספיים ויכולות מימון גבוהות באולפני ההקלטות. הרכבי סינת'פופ לרוב לא נזקקו ליותר מאשר סינתיסייזרים ומכונות תופים ואולפן די פשוט כדי להקליט מוסיקה. לא צריך אקוסטיקה מיוחדת כדי לחבר סינתיסייזר למכשיר הקלטה. זה לא פסנתר כנף שדורש מיקרופונים מיוחדים ואולפן ענק ואקוסטי או הצבת עשרות מיקרופונים יקרים כדי להקליט סט תופים רציני או סקציית כלי נשיפה או כלי מיתר. לא צריך מתופף מוכשר וחייתי כדי שיישב 'בול' בקצב או גיטריסט וירטואוז. מספיק בנאדם אחד שעושה מעצמו להקה, או במקרה הגרוע – צמד – כשאחד מנגן ועושה את כל העבודה השחורה באולפן והשני רק שר (זה מסביר את תופעת ריבוי הצמדים בשנות השמונים).
מספיקות כמה אצבעות, מכונת תופים וסיקוונסר פשוט – ותהליך יצירת המוסיקה הפך להיות קל מאין כמוהו. גם אם לא השתמשו במכונות תופים אלא בסט תופים, הכלים שהרכיבו את הסט היו 'פדים' אלקטרוניים שחוברו למכונת תופים שסיפקה את הצלילים האלקטרוניים במקום המיקרופונים והאקוסטיקה האולפנית היקרה.

הסינתיסייזרים הראשונים הפיקו צלילים בשיטה אנלוגית ומסורבלת, תפסו מקום של חדר ענק והיו מלאים בחוטים ומחברים שניבו בצורת מטריצה מורכבת ופרימיטיבית כל מיני מעגלים חשמליים לשם יצירת הצלילים.

הצלילים של חלק מהם נשמעים היום מעט מצחיקים ופרימיטיביים, כאלו שכל אורגנית פשוטה יכולה להפיק. אבל עם השנים הטכנולוגיה פיתחה מכשירים משוכללים שיצרו צלילים ע"י סימפולים (ע"ע המאמר this is the remix) שבאמצעותם נוצרו צלילים חדשים ומהפכניים.

אחת הלהקות החלוצות בתחום, ולהקה שמעולם לא ניסתה לחרוג מתחום הסינת'פופ הטהור היא להקת Kraftwerk הגרמנית או אשף הסינתיסייזרים הצרפתי ז'אן מישל ז'אר שממשיך ויוצר עד היום.

חלק מהלהקות החשובות ביותר כיום החלו את דרכן כלהקות סינת'פופ לכל דבר, אבל עם השנים 'שיכללו' את הצליל שלהם ע"י שילוב של גיטרות וכלים אקוסטיים.
בין הבולטות נזכיר את צמד הפט שופ בוייז, וכמובן את דפשמוד, שאלבומה הראשון Speak & spell הוא אלבום סינת'פופ טהור, כמו גם השלושה שבאו בעקבותיו, וגם את ההרכבים שנולדו ע"י וינס קלארק – ממקימי הלהקה – אחרי עזיבתו – Yazoo ו-Erasure.

בשנות השמונים קמו ונעלמו עשרות אמנים והרכבי סינת'פופ. על קצה המזלג נזכיר את החשובים – ניו אורדר, דוראן דוראן, אלפאוויל, הליגה האנושית, Talk Talk, OMD , יוריטמיקס, גארי ניומן, תא-רך, אולטראווקס, קלאסיקס נובו, ועוד ועוד….

כיום רוב להקות הסינת'פופ מגיעות מגרמניה, ולמען האמת כמעט כולן נשמעות דומות מאוד לאלבום הראשון של דפשמוד. להקות בודדות מאוד התפתחו כל אחת בדרכה המיוחדת ובהמשך ננסה לעמוד על חלקן ועל תרומתן לסגנון. בשנים האחרונות זכינו לטעום קצת יותר מקרוב את חלק מהלהקות הללו גם בארץ. להקת De/vision היתה פה בהופעה, כמוה גם And One , Apoptygma berzerk , Colony 5, דיורמה, ו-Melotron.

למעשה – גם אם האוהדים האדוקים של הז'אנר יכחישו בכל תוקף – כל מוסיקת ההאוס / טכנו / טקנו / טראנס שכולכם חשופים אליה היום בכל מועדון ו/או חתונה ממוצעת (אחרי שכל הדודות הזקנות הולכות הביתה) היא מוסיקת סינת'פופ כזו או אחרת או התפתחות שלה לכיוונים אחרים. בעצם – בכל מוסיקה שמיוצרת ע"י מכונות ומחשבים יש גנים של סינת'פופ.
נזכיר על קצה המזלג גם את ה-EBM, שזו בעצם מוסיקת סינת'פופ שמשלבת 'אינדסטריאל' ויותר גיטרות, פיוצ'רפופ, ותתי הז'אנרים רבים מספור.

לפניכם סרט תעודה על התפתחות הסינתיסייזרים

ועוד סרט תעודה מעולה של ה-BBC4 על התפתחות הסינת'פופ בבריטניה

ואחרי שהבנתם מה זה סינת'פופ, אתם מוזמנים להעשיר את הידע המוסיקלי בהמון פודקסטים שעשיתי בשנתיים האחרונות במסגרת הסידרה Synthesize me

ובסידרת ה-K Mix שכמעט כולה על טהרת להקות הסינת'פופ של היום

מה זה ID?

Radio ID  (קיצור של Identification) הוא ג'ינגל או אות של תחנה או תכנית רדיו. זהו מעין סימן היכר לתחנה או לתכנית הרדיו. לאחרונה החלטתי לשדרג את "לילה 80" ע"י פנייה לאמנים גדולים ומפורסמים משנות ה-80 בבקשה להקליט במיוחד לתכנית ג'ינגל בו הם מדברים ומזכירים את שם התכנית באופן חופשי. הרעיון המרכזי היה "שלום, מדבר —- ואתם מאזינים ל"לילה שמונים"  עם אורן עמרם. ועכשיו נשמע את…" ופה האמן מציג את אחד השירים שלו.

הרעיון נולד לפני כמה חודשים ואני חייב לומר שההיענות היתה מדהימה, ואף מעל ומעבר למה שציפיתי.
האמנים נענו בשמחה והקליטו מה שביקשנו. חלקם שלחו קובץ mp3 שהוקלט אצלם בבית או באולפן מקצועי, חלקם נתנו את מספר הטלפון שלהם כדי שאתקשר ואקליט אותם בטלפון, חלקם הקליטו דרך ה-iPhone והמפתיעים שביניהם אף הקליטו גירסאות אקוסטיות לשירים שלהם במיוחד בשביל "לילה 80" (גלן גרגורי מ-Heaven 17    ) או ביקשו ללמוד איך אומרים את המשפטים בעברית ושלחו  ID בעברית (קלייב פרינגטון מ-When In Rome   שאף מעוניין להודות למאזיני התכנית בעברית על ההאזנה ל"לילה 80" ולמוסיקה שלו…), צירפו שירים חדשים בהשמעת בכורה עולמית (סטיב הובינגטון מ-B Movie , חברי ההרכב Inter Connection, הזמר האיטלקי Gazebo , קלייב פרינגטון, כריסטופר אנטון, סמנטה פוקס, ועוד ועוד…) רוב האמנים כתבו על קיר הפייסבוק שלהם ועידכנו את המעריצים שהם הקליטו ID לתכנית רדיו בישראל ואף עידכנו שמשמיעים אותם בתכנית…

ה-ID משולבים בתכנית האחרונות של לילה 80 בחודשים האחרונים ואתם מוזמנים לשוב ולהאזין לקים ווילד, סמנטה פוקס, גזיבו, מריאן גולד מאלפאוויל, Heaven 17, קלאודיה ברוקן מ-Propaganda, כריסטופר אנטון מ-Information Society, לימהל מקג'גוגו, OMD, מארק אלמונד,  B Movie, הייזל דין, פול יאנג, מארק קינג מ-Level 42, יאז, טאקו, בלאק, ועוד ועוד ועוד, וזה עוד בכלל לפני שהזכרנו עשרות הרכבי סינת'פופ שנרתמו אף הם למשימה בספיישל הסינת'פופ הגדול שהיה לפני מס' חודשים.

ה-ID עדיין ממשיכים לזרום למייל שלנו, ולבטח עוד יהיו לנו המון קטעים מיוחדים ומפתיעים בהמשך. השמיים הם הגבול…

תודה – מיטל שפן, ויק הכריש, שרון פישר, איתי מש, ענת dawn, רינה שטרית, ולכל מי שעזר ויעזור בהשגת האמנים.
עשינו משהו שלא עשו לפנינו בשום תכנית רדיו בארץ. ועוד היד נטוייה!

זה ה-ID הטרי שהגיע היום, מהזמרת הצרפתייה Desireless.  הגברת השקיעה ושלחה קליפ ביוטיוב…

ידיעות אחרונותידיעות אחרונותידיעות אחרונות

מיקס? רמיקס? גירסה ארוכה? "7? "12?…מה זה בכלל? גירסאות של שירים? למה זה טוב?
ההקדמה המתבקשת…. מה אנחנו הולכים ללמוד בהרצאה הארוכה שלפנינו…..

אחד המושגים הנפוצים ביותר בתחום המוסיקה הוא ה-Mix או ה-Remix. אין אדם בעולם שלא התלבט בשאלה מה זה הרה-מיקס הזה , למה הוא טוב, מה ההבדל בין ה"מיקס" הזה ל"מיקס" הזה, ולמה בכלל צריך את כל בילבול המוח הזה. אז לשם הבהרת הנושא, בואו נתחיל בכמה מושגים עיקריים.

Mix – כשמו כן הוא – "עירבוב" או "עירבול". לצורך ענייננו, ה"מיקס" הוא עירבול של צלילים. את העירבול הזה עושים באמצעות מכשיר שנקרא "מיקסר", שבדומה לזה שמכינים איתו עוגות, גם הוא מערבב, אלא שבתחום המוסיקה , במקום ביצים וקמח יש לנו ערוצי מוסיקה שונים. כל שיר בנוי ממספר כלי נגינה. תופים, גיטרות, כלי נשיפה, קלידים, וכו'. כל כלי מקבל ערוץ משלו, גם במיקסר, וגם במכשיר ההקלטה, שיכול להיות טייפ ערוצים , כמו שהיה מקובל עד לכניסת עידן המחשב, או כמובן – מה שמוכר לצעירים שבנינו, המחשב, שמשמש גם כמיקסר וגם כמכשיר הקלטה. חלוקת הערוצים לכל כלי וכלי מאפשרת שליטה מלאה עליו, ורק עליו, מבחינת ווליום ופרמטרים נוספים שאזכיר בהמשך. כך שבעצם אפשר "לבודד" אותו ולהאזין רק לו. להאזין רק לתופים, להאזין רק לסולו הגיטרה, או רק לזמר.

כאמור, לכל ערוץ כלי נגינה כזה יש עצמת ווליום משלו, והמיקסר בעצם מתאם בין העוצמות השונות של הערוצים השונים כך שכולם יישמעו בצורה סבירה ולא "יעלו" אחד על השני בלי שנבין מה קורה בשיר. כלי נגינה – לצורך העניין – הוא גם ערוץ השירה. לזמר תפקיד חשוב בשיר, וגם במיקס. אחרי שמקבלים תמונה ברורה של איך השיר הולך להישמע, פותחים את ערוץ השירה (או את ערוצי השירה השונים) כדי לתת יחס מתאים לקולו של הזמר במיקס הסופי, ביחס למוסיקה. במיקס קובעים כאמור את עצמת כל ערוץ וערוץ, את מיקומו של הצליל במרחב השמיעה שלנו, דהיינו Stereo, וצידוד שלו – Panning (נוטה לימין, נוטה לשמאל, או באמצע), ואפקטים שונים שמוסיפים על כל צליל וצליל. פעולת המיקס היא אחד המרכיבים החשובים ביותר בעבודת האולפן, ולעיתים לוקחת עשרות שעות לכל שיר.

גירסת "7 – התקליטון, או ה"סינגל", שנולד לעולם המוסיקה בשנות החמישים, הוא אולי הפורמט הפופולרי ביותר למדיית המוסיקה עד להמצאת הקומפקט דיסק באמצע שנות השמונים. על גבי התקליטון הודפס שיר אחד בכל צד, והוא שימש בעיקר את תחנות הרדיו לנגינת השירים, מטעמי נוחות: כל שיר = תקליטון בפני עצמו. צד א' שלו כלל את הלהיט ששוחרר כסינגל מהאלבום, לרוב בגירסה הרגילה של האלבום או גירסה מקוצרת יותר שתתאים לשידור ברדיו אם גירסת האלבום ארוכה מדי, ברוב המיקרים בין 2-3 דקות ל-5 דקות, כשבצידו השני הופיע לרוב שיר "חדש" שלא נכלל באלבום, קטע המכונה b side. עד היום, כשלסינגל מצורף שיר "בונוס" שאינו נכלל באלבום , נהוג לכנותו בשם b side, למרות שהוא יוצא על פורמט הקומפקט דיסק, שלו כידוע אין צדדים…

גירסת "12 – גירסת ה-"12 היא לרוב גירסה ארוכה, ששמה ניתן לה עוד מתקופת התקליטים (השחורים הגדולים עם החור באמצע – זוכרים? (מכירים?… ) שהקוטר שלהם הוא 12 אינטש (30 סנטימטר), כגודל התקליט "הרגיל" והמוכר. אלא שהסינגל, בניגוד לתקליט אריך הנגן, כלל בדרך כלל רק שיר אחד בכל צד שלו, והסתובב במהירות של 45 סיבובים לדקה ולא 33 סל"ד, מה שהיקנה לו איכות צליל טובה בהרבה מהתקליט הרגיל. הפורמט הזה נקרא (עד היום) בשם "מקסי סינגל". להבדיל מהגירסה המקוצרת של השיר, זו ה"רגילה" שנקראת "סינגל" שמופיעה על התקליטון (התקליט הקטן, שקוטרו 7 אינטש). ולמרות שהיום אין כל כך נגישות לתקליטים וסינגלים, לפחות לציבור הרחב, המושגים קיימים עד היום גם בדיסקים. מה שמוכיח יותר מכל את הפופולריות של ה-"12. תקליט ה-"12 כלל לרוב יותר מגירסה אחת, כמה רה-מיקסים, מה שהגדיל את כוח המכירה שלו בשוק, ואף לעיתים יצאו במהדורות שונות, גירסאות שונות, בונוסים שונים, תקליטים על ציורים עליהם (מה שנקרא Picture disc), מאותה סיבה בדיוק – מסחריות.

Instrumental – הכוונה כאן לגירסת "אינסטרומנטל", בניגוד לקטע שהוא "אינסטרומנטלי" מטבעו. מלשון Instrument = כלי נגינה, זהו ה"מיקס" של המוסיקה בלבד, ללא קולו של הזמר. מה שנקרא בשפה העממית "פלייבק". 

Acappella – מקור השם: -A-cappella, באיטלקית: "כמו בכנסייה". שירת מקהלה נטולת כלי נגינה. מכאן נולד הכינוי לערוצי השירה בלבד של הזמר ו/או הזמרים שבשיר. גירסה זו לרוב איננה יוצאת בצורה מסחרית, ומהווה את הבסיס ליצירת הרה-מיקס. קבלו את הדוגמה שכולכם ודאי מכירים :  

תמונה ממוזערת<br />


Dub – גירסת "דאב" כשמה כן היא. גירסה המבוססת על הכפלות. הרבה מכשירי אפקטים, לא הרבה שירה, ואם יש כזו, היא טובעת באפקטים ובהכפלות. מקורה במוסיקת הרגאיי הג'מייקנית דוקא בשנות השבעים. 

Sample / Sampler – "סימפול" או "דגימה" בעברית. סימפול הוא בעצם הקלטה של מקור צליל מסויים והפיכתו לאות דיגיטלי על מנת להשתמש בו ביצירת השיר. הדגימה יכולה להיות של כל דבר בעצם שניתן לשמוע ולהקליט… מכת תוף או כל כלי הקשה אחר, צלילים מהטבע, או כמובן – מה שמוכר כל כך מהמוסיקה של שנות ה-2000 – לקיחת קטע משיר אחד ושילובו בשיר אחר. הסימפול מוקלט למכשיר שיודע לנגן את הצלילים הללו ולערוך אותם בצורה שבה נרצה לשמוע אותו, הלא הוא ה"סמפלר". הסמפלר היא בעצם מיקלדת סינטיסייזר חכמה שמשחזרת את הצלילים שדגמנו והופכת אותם לצלילים שאפשר לנגן אותם.

Megamix – כשמו, זהו "מיקס ענק". קטע הכולל בתוכו "מחרוזת" (Medley) של כמה שירים של אותו אמן או שירים של אמנים שונים בעלי קשר ביניהם (מבחינת רעיון, מיקצב, סגנון וכדומה). קיימים אינספור מגמיקסים מכל סוג, אורך, סגנון וצורה, חלקם הופיעו בצורה רשמית, לרוב כקטע בונוס באלבום מיטב להיטים .

Mash-up – הוא קטע שמשלב יחד כמה שירים (ברוב המקרים שניים), לרוב עם דמיון מוסיקלי או רעיוני משותף. זהו בעצם "מיקס" של השירים או קטעים מהם. המאש-אפים נעשים ע"י תקליטנים ו/או טכנאי אולפן, וב-99% מהמקרים המאש-אפים אינם חוקיים, לא עברו את אישורי האמנים, ונחשבים כ"בוטלגים". חלק מהמאש-אפים מוצלחים ומיוחדים, חלקם (הגדול יותר…) מחורבנים למדי ומאוד חובבנים. 

Loop – כשמו כן הוא, "לולאה". קטע מסויים בשיר, לרוב קטע של קצב, שחוזר על עצמו במחזוריות שוב ושוב ומהווה את ה"בסיס" הקצבי של השיר. בדרך כלל ה"לופ" הזה הוא סימפול של צליל מסויים או מיקצב מסויים.

Bootleg – ה"בוטלג" לצורך הדיון שלנו בענייני רה-מיקסים, הוא גירסה שהופיעה בצורה לא רשמית, ללא ידיעת האמן או רשותו. כיום, עם הציוד הטכנולוגי הנגיש והזול יחסית, כמעט כל די ג'יי יכול לעשות רה-מיקס (ברמה מסויימת, שלא יהיו לכם ספקות… בדרך כלל לא מדובר ביצירות פאר…) לכל שיר, ע"י שימוש בשיר המקורי עצמו והוספת "לופים" של תופים ושאר כלי נגינה. ב-99% מהמקרים, ליצירת הרה-מיקסים שיוצאים כבוטלגים לא השתמשו בחומרי הגלם המקוריים של השיר, ועל ידי זה חופש הפעולה ביצירת המיקס הוא מוגבל. לפעמים יש טובים, כל כך טובים עד שגורמים לאמן לקבל את הרה-מיקס ולתת לו את אישורו להופיע באופן מסחרי, ולעיתים יותר קרובות התוצאה פשוט מעוררת רחמים….. בוטלג בהקשריו האחרים יכול להיות גם אלבום לא חוקי שהוקלט בהופעה חיה או אוסף של רמיקסים לא רשמיים שלא עברו את אישור האמן ונמכר ללא ידיעתו ו/אישורו.

Cover – אין שום קשר בין המושג הזה למושגי הרה-מיקסים, אבל בגלל הבילבול ביניהם החלטתי להזכיר גם אותו. Cover הוא לא מיקס. Cover = כיסוי. גירסת כיסוי לשיר, או "חידוש". אמן X מחדש שיר של אמן Y. אין קשר מעבר לזה בין החידוש למקור, אלא אם החידוש מסמפל (עכשיו כשאנחנו יודעים מה זה סימפול…) את המקור, וזה כבר מסבך את עניין ההגדרות….

אחרי שהבנו מה זה "מיקס" ואיך עושים אותו, בא שלב ה"רה-מיקס". כשמו, ה"רה-מיקס" הוא בעצם "מיקס מחדש". המושג "רה-מיקס" בעצם מאגד בתוכו המון תת-מושגים, שכולם הם בעצם רה-מיקס.

קיימים הרבה סוגים של "מיקסים", המון סוגים של גירסאות. יש כאלה שפשוט הן ארוכות יותר מהגירסה הרגילה, ושומרות על ה"אופי" של השיר המקורי, גירסאות שהיו מאוד מקובלות בסוף שנות ה 70, שבהן לא ממש שינו את הסאונדים של הקטע ופשוט נתנו ללהקה לנגן (על באמת…) איזה 7 או 8 דקות ואפילו יותר…. לרוב הוקלטו תחילה הגירסאות הארוכות ומהן עשו "תקציר" לגירסה הקצרה. עם תחילת שנות השמונים והמוסיקה האלקטרונית, הגירסאות לשירים הפכו ליצירות אמנות בפני עצמן, ותפקיד ה"רה-מיקסר", הלא הוא טכנאי ההקלטות או המוסיקאי שעושה את הרה-מיקס, הפך להיות בין החשובים ביותר באולפן ההקלטות. היו להקות שגם הוציאו אלבומי גירסאות שלמים והשתמשו בטכנולוגיה די מהפכנית של מוסיקה ליצירת הגירסאות. טכנאי האולפן יושב שוב על הערוצים שמרכיבים את השיר, ובונה את המיקס שוב, בצורה שונה. הוא יכול לשנות את היחס בין הערוצים מבחינת ווליום. הוא יכול לוותר על ערוצים מסויימים ולהוסיף אולי ערוצים אחרים שלא היו בשיר המקורי. הוא יכול לקחת קטע מסויים מהשיר ו"לחתוך" אותו כי "לא בא לו עליו", או לחילופין – לקחת קטע מסויים ולהכפיל אותו שוב ושוב, כי לדעתו זה החלק החזק שבשיר ואותו צריך להדגיש. על מנת לא לשעמם, אפשר לבנות את השיר בהדרגה מבחינת הערוצים ולהוסיף לו לאט לאט עוד ועוד ערוצים: לשכפל לדוגמה את הפתיח של השיר כמה פעמים, אבל בפעם הראשונה לפתוח רק את ערוצי התופים. בפעם השנייה להוסיף לו את ערוצי הגיטרות. בפעם השלישית להוסיף לו ערוץ נוסף וכן הלאה וכן הלאה. על ידי כך השיר ניבנה מחדש, ונעשה מן הסתם ברוב המיקרים יותר ארוך. ופה בעצם נפתח לטכנאי עולם שלם: הוא מקבל חומרי גלם של השיר, ויכול לבנות אותו כרצונו. ואני חייב לומר לכם שאין יותר כייף מזה לכל טכנאי הקלטות… אפשר לקחת שיר שקט ולהפוך אותו לקצבי, אפשר לקחת שיר קצבי ולהפוך אותו לבלדה שקטה. משיר רוק אפשר לעשות אלקטרוני, ומאלקטרוני אפשר לעשות רוק. גם שיר שהוא כבר קצבי, יכול להשתנות מהקצה אל הקצה בעזרת תוספות של לופים נוספים שמולבשים עליו, שנותנים לו יותר "נפח" ו"כוח" מוסיקלי. האפשרויות הן בעצם בלתי מוגבלות, ותלוי אך ורק בדמיון המפותח של הרה-מיקסר.

רוב הרה-מיקסרים כיום הם בעצם די ג'אים, שמנצלים את היתרון העצום שבעצם היותם מנגנים מוסיקה לקהל והידע שברשותם "מה עובד על הקהל" מאפשר להם לדעת במדוייק איך השיר צריך להיבנות ואיך הרה-מיקס שלהם צריך להישמע. יתרה מזאת, יש להם יתרון על פני טכנאי הקלטות בזה שהם יכולים "לנסות" את הרמיקס ב"לייב" ולראות איך הוא עובד על הקהל, לשפר אותו ולבדוק שוב. רוב הרה-מיקסים היום מתחילים בעצם בשיטה הזאת… ולמי שלא ידע: אחד מחלוצי הרה מיקסרים הארץ – אמיר כהן – מי שהיה "תקליטן הבית" של מועדון ה"קולוסיאום" המיתולוגי בכיכר אתרים בת"א במשך יותר מעשור, ומי שעשה בזמנו את המגה מיקס ללהקת משינה ועוד עשרות רה מיקסים, עשה את זה על סרטי הקלטה, גזירה, חיתוך והדבקה, שיר היה בנוי מחתיכות חתיכות מודבקות בנייר דבק. כן כן , ככה עשו רה-מיקסים לפני עידן המחשב…. חולה נפש…. וכמובן, עם הטכנולוגיה של היום – עשיית רה מיקס היא ממש "קלי קלות"…. ובגלל זה לכל שיר אתם מוצאים מאה ואחד רה-מיקסים…
עבודת ה"רה-מיקס" יכולה להיעשות עם או בלי שיתוף פעולה של האמן. רוב האמנים בחו"ל נותנים יד חופשית לטכנאי המיקסים "להתעלל" כרצונם בשיר שלהם, מאחר ורוב עבודת הרה-מיקס נעשית עם חומרי הגלם הקיימים של השיר. לעיתים רחוקות הזמר משתף פעולה בעבודת הרה-מיקס ומקליט קולות מחדש כדי להתאים את אופי השירה לאופי המיקס החדש.

עכשיו תשאלו בטח למה זה טוב? למה לקחת שיר שהאמן השקיע בו את מיטב כוחותיו וכשרונו המוסיקלי, לתת אותו לגורם שלישי שלא קשור בכלל לאמן, ולאפשר לו "להרוס" את השיר ולעשות ממנו משהו אחר לחלוטין???
אז קודם כל – הרה-מיקס היא אמנות בפני עצמה. כל טכנאי "רואה" את המיקס בצורה שונה, ויכול "להרגיש" את השיר אחרת. אמן שמקליט שיר, לא תמיד רואה את הפוטנציאל הגלום בשיר שלו מכל הבחינות. בשבילו זה Baby, ככה הוא רואה אותו, ככה הוא תיכנן אותו, וככה הוא גם יופיע על גבי התקליט שלו, וכמוצר מוגמר הוא לא תמיד יכול לדמיין אותו נשמע אחרת. אבל שיקולים מסחריים נטו הביאו את מושג ה"רה-מיקס" למימדים של דבר שאי אפשר בעצם בלעדיו. להיטי ענק החלו את דרכם כסתם "עוד שיר באלבום", ועם מגע הקסם של הרה-מיקסר הפכו להיות להיטי ענק. ריבוי הרה-מיקסים לשירים רק מגדיל את חשיפתם לקהל יעד שונה, ומגדיל את מחזור המכירה שלו. שיר שמקבל גירסה "מסחרית" יותר אולי מזו שבאלבום, חושף אותו כמובן לקהל שאולי לא היה שם לב לקיומו אלמלא הרה-מיקס.

כמה דוגמאות להמחשה:

 כולכם ודאי מכירים את השיר Tom's dinner של סוזאן ווגה. השיר התחיל כקטע קצר בן 2 דקות שפתח את האלבום שלה, ושם הוא היה "אקפלה". כלומר – שירה בלבד, ללא מוסיקה, ללא קצב:

תמונה ממוזערת<br /><br /> 2:07Tom's Diner -Suzanne 

צמד המפיקים / תקליטנים הבריטיים DNA לקח את השיר ו"הלביש" לו קצב , האמת – די פשוט ופרימיטיבי, והחל לנגן אותו במועדונים , בלי ידיעתה של סוזאן ווגה. הקטע הפך ללהיט ענק במועדונים, והפך לבוטלג מבוקש מאוד. אחרי החשיפה בתחום המועדונים הקטע יצר ביקוש גם בתחנות הרדיו, מה שגרם לזמרת עצמה לתת לו אישור לצאת באופן רשמי, והשאר הסטוריה.

תמונה ממוזערת<br /><br /> 3:45Suzanne Vega – Toms Diner (Official Music 


דוגמה שניה, משנות התשעים. השיר Missing  של Everything but the girl היה בתחילה סינגל כושל למדי מהאלבום שלהם Ampilified heart מ-1994. הביצוע באלבום היה אקוסטי , כמו הסגנון של כל השירים של הצמד.

תמונה ממוזערת<br /><br /> 4:07Everything But The Girl – 

הגיע המפיק והרה-מיקסר Todd terry, "הלביש" עליו את ה-Loop הכל כך סטנדרטי שלו, לא Loop גאוני במיוחד , אבל הוא נעשה בטוב טעם, והפך את הסינגל הכושל להיות אחד הסינגלים הנמכרים ביותר בארה"ב בשנת 1995, ולא לשכוח שהם בכלל בריטיים… אז בכלל… הרה-מיקס הזה נתן את הדחיפה האמיתית לצמד, שהיה קיים למעלה מעשור לפני כן, להפוך מהרכב מלנכולי אקוסטי לצמד מהמובילים בתחום ה-Drum'n'base וה-Groove בארה"ב בסוף שנות התשעים, עם כמה אלבומי דאנס מופתיים ומופקים היטב. כיום חצי הצמד, Ben watt, אחרי שגילה את "נפלאות הרה-מיקס", הוא תקליטן ורה-מיקסר מצליח ומבוקש בפני עצמו.

תמונה ממוזערת<br /><br /> 4:08

גירסת ה-re-interpeted של מייק שינודה ל-Enjoy the silence של דפשמוד היא רמיקס לכל דבר , אשר מלבד ערוצי השירה לא נשאר כמעט דבר מהאלמנטים המקוריים של השיר. דוגמה לגירסה שחשפה "הרכב של מוסיקה אלקטרונית" לקהל שאוהב "רוק אלטרנטיבי".

כיום הרה מיקס הוא עסק בפני עצמו. אמן שמוציא שיר, לרוב עוד לפני שהשיר יוצא רשמית לשוק הוא כבר עובר כמה ידיים של מפיקים שונים, לפעמים בשיתוף האמן ולפעמים בלעדיו, לפעמים יוצא "מכרז" למיקסים ואפילו – היום – בעידן האינטרנט – תחרויות די ג'יים לרה מיקסים, בהן נותנים לכל מי שרק רוצה את כל חומרי הגלם ליצירת המיקס. ע"י כך השיר מקבל אופי שונה מזה שהלהקה יצרה, לפעמים לטובה, לפעמים לא כל כך, אבל העניין הכי יפה הוא חופש הפעולה של המוסיקאי או הדי ג'יי שיצר את הרה-מיקס. וזה כייף…

בארץ שוק ה"רה-מיקסים" מאוד לא מפותח בלשון המעטה ביחס לחו"ל. מעטים הם האמנים שמכירים בכוח הגלום ברה-מיקס ומוכנים לתת למפיק חיצוני "להתעלל" בו. רוב הרה-מיקסים שכבר כן יוצאים בצורה רשמית, ממוקססים ע"י האמן עצמו, או ע"י אותו טכנאי הקלטות שמיקסס את השיר המקורי. לתת לאותו טכנאי לעשות מיקס נוסף לזה שהוא כבר עשה הוא פשוט "לצאת ידי חובה", ולא משאיר לטכנאי חופש יצירה ורעננות לעשות משהו שונה. אנחנו מתקדמים אמנם לאט בתחום, אבל עדיין – מפגרים.

 אחרי ההקדמה הארוכה הזו נעבור למנה העיקרית:

התפתחות הקלטת האודיו וכל מה שהוביל ל"עריכות" ול"חיתוכים" ומה שהוביל אל ממלכת עריכת המוסיקה (להלן edit ו'רמיקסים') והולדת הרה-מיקסר הראשון בעולם. 

פעם…
לפני הרבה הרבה שנים…

הרבה לפני המחשב (שחלקנו נולדנו ישר אליו..), התקליטים, והקלטות, היה מה שנקרא "טייפ סלילים", או בשמו המקצועי Reel to reel. סרט מגנטי שעליו הוקלט אות שמע, ונוגן ממנו. דבר מסורבל למדי, שאבא שלי קנה ממש באותו יום שנולדתי. השמועות מספרות שזה היה בדיוק כשלאמא שלי היו צירי לידה הוא היה בחנות של AKAI בתל אביב…. (יש לי עדיין את תעודת אחריות מה-11 בספטמבר 1967 למשך שנה אחת, בחיי!) ועליו הקלטתי מגיל שנתיים את פסטיבל שירי ילדים מהטלויזיה, או הופעות של הגששים מפסטיבל הזמר והפזמון…..

 

טייפ ה- Reel to reel הראשון הגיע לאמריקה ע"י Jack Mullin בשנת 1944. הוא השתמש בטייפ כזה בשידורי התעמולה של הנאצים בתחנות הרדיו בגרמניה, ולאט לאט שיכלל אותו ואת איכות ההקלטה. כשהגיע לאמריקה הוא הועסק בתכנית הטלויזיה של בינג קרוסבי, בה ערך את הסאונד של התכנית על גבי הסלילים הללו. עד לשנת 1948 , טייפים כאלה הותקנו כבר בכל אולפן הקלטות שמכבד את עצמו, וטכנאי האולפן השתעשעו בו כדי ליצור אפקטים שונים בהקלטה, אם זה ע"י שינוי מהירות הנגינה, סיבוב ההקלטה לאחור, עצירה מיידית , הכפלות, חיתוכי הסרט והדבקה , וע"י כך יצרו בעצם את העריכות הראשונות בהסטורית המוסיקה המודרנית. אמנים רבים ניצלו את ההקלטה על גבי טייפ הסלילים כדי להקליט את שיריהם בכמה "טייקים" והדבקתם לאחר ההקלטה וכך בעצם נולדה "עריכת האודיו" . עם השנים השתכללה צורת ההקלטה בטייפ הסלילים, נמצאה שיטת הפלאים לשפר את איכות ההקלטה ע"י סרט עבה יותר (מעובי סרט של רבע אינטש לאינטש ולשני אינטש) והקלטה במהירויות גבוהות, ועד לתחילת שנות התשעים זה היה בעצם פורמט ההקלטה היחידי באולפני ההקלטות בכל העולם.

אז מי היה הדיג'יי הראשון שעשה מגה-מיקסים?… 

קצת קשה לדעת. אבל אחת הגירסאות טוענות שזה היה בשנת 1974. John Addison , טכנאי הקלטות ניו יורקי, הקליט סטים של דיג'אים על גבי טייפ סלילים, וערך אותם לסטים בני 20 דקות כ"א ומכר אותם על גבי תקליטים "פיראטיים". למה דוקא על טייפ סלילים ואיך?.. טוב.. זו כבר ממש תורה שלמה. ע"י חיתוך הסרט והדבקתו במקומות שונים נעשתה בעצם העריכה של השיר. ממש כמו שהיום אנחנו עושים את זה בקלות בתוכנות העריכה על המחשב. רק שאז זה היה הרבה יותר מסובך… נייר דבק, סכין חיתוך, והרבה מיומנות… וסיפרתי כבר קודם על החלוץ הישראלי בתחום, אמיר כהן.

אבל הראשון שקיבל קרדיט על עריכותיו בתקליטים מסחריים וחוקיים היה Walter Gibbons . והוא כנראה היה הדיג'יי הראשון שעשה את זה, כשהקליט סטים של עצמו וערך אותם על טייפ סלילים. את הרה-מיקס הראשון שלו (ואולי הראשון בהסטוריה) שנעשה על גבי הסלילים היה 'Ten Percent' של Double Exposure בשנת 1976. מאותה שנה החלו להופיע תקליטי מיקסים כמו פטריות אחרי הגשם, בעיקר בניו יורק, עיר הולדתו של התקליטן הראשון. התקליטים הללו כללו עריכות של עשרות שירים שעשו תקליטנים, במיקסים שהיה בלתי אפשרי לעשות ב"לייב". תקליטי מיקסים של Bits & Pieces , Big Apple Productions , מועדון DMC הבריטי ומקבילו Disconet האמריקאי, בספרד צמחו Blanco Y negro עם סדרת ה-Bolero mix, וגם Max music עם סדרת ה-Max mix , ועוד ועוד… 

Bits & Pieces מ-1980 לדוגמה, היה הבסיס ל-Stars on 45 שהופיע ב-1981. הוא כלל עריכות של השירים המקוריים של הביטלס ועוד שירים משנות ה-60 משולבים על קצב דיסקו קבוע. בגלל בעיות של זכויות יוצרים, הגירסה המוקדמת הזו של Bits & Pieces לא יכלה לצאת בצורה מסחרית, מה שהוליד את הרעיון למפיק ההולנדי ג'ף אגרמונט, שלקח זמרי אולפן מוכשרים שנשמעו "כמעט כמו" הביטלס, ליצירת סדרות Stars on 45 המצליחות של תחילת שנות השמונים.


תמונה ממוזערת

לא אלאה אתכם יותר מדי בפרטים. מה גם שאין ממש משהו מסודר שאפשר להתבסס עליו, מי עשה ראשון מה ואיפה. אבל מכאן והלאה בעצם החל לפרוח השוק של הטכנאים, הדיג'אים והרה-מיקסרים עבור תקליטנים אחרים. כך נולדו חברות וסדרות של תקליטי מיקסים ומגה-מיקסים לשימוש תקליטנים בלבד, אחת המפורסמות ביניהם היא ה-DMC (או בשמה המלא Disco Mix Club) אבל את זה נשאיר לפעם אחרת.

ואי אפשר בלי סוכריית בונוס מיוחדת לקינוח:
Frankie Goes To Hollywood היה אחד ההרכבים שהוציא הכי הרבה רמיקסים לסינגלים שלו, רובם נעשו ע"י אחד המאסטרים הגדולים של שנות השמונים – טרבור הורן. בגירסת ה-"12 הבאה לשיר Rage Hard אתם מוזמנים להיכנס אל תוך העולם המופלא של גירסת ה-"12 והרמיקס, בליווי הסבר על תפקידי הערוצים השונים תוך בידוד כלי הנגינה שמשתתפים בשיר המקורי. רעיון מדהים, ביצוע גאוני, וכל מילה מיותרת.

תמונה ממוזערת<br /><br />

 

אני מקווה שהעשרתי את הידע שלכם בקמצוץ מתוך אחד התהליכים הכי מעניינים ביצירת המוסיקה.

  

קולין ורקומב הוא זמר בריטי מלנכולי עם קול מיוחד שהתפרסם ב-1987 בזכות האלבום Wonderful Life, שכלל מלבד שיר הנושא שהיה להיט ענק גם להיטים נוספים, ביניהם The Sweetest Smile. האלבום מכר למעלה מ-2 מליון עותקים ברחבי העולם והצליח יפה גם בארץ, ומגיע לו. אלבום יפיפה, עם טקסטים מאוד מיוחדים, מהשיר הראשון ועד האחרון.

ב-1989 הופיע האלבום Comedy, שהוא מעין משחק מילים שיוצר עם השם האמנותי שלו את השם Black Comedy, קומדיה שחורה. האלבום לא היה הצלחה מסחררת, אבל הוא בין האלבומים שאני הכי אוהב משנות השמונים.

מאז ועד היום הוא הוציא למעלה מ-10 אלבומים, חלקם תחת השם Black וחלקם תחת שמו האמיתי, אבל לצערו ולצערנו – אף אחד מהם לא הצליח לעניין יותר מכמה מאות מעריצים אדוקים.

באתר הרשמי שלו תוכלו לשמוע את השירים מכל האלבומים וגם להוריד אותם, אם אהבתם – תוכלו להשאיר לו טיפ כאוות נפשכם.

לפני כמה חודשים הופיע אלבומו החדש  Water On Snow. הקול שלו נשמע שם כשילוב מעניין בין לאונרד כהן וברוס ספרינגסטין… אלבום מצויין ומומלץ, אבל לא נראה לי שהוא יקבל איזו שהיא חשיפה בתחנות הרדיו בארץ עם הפלייליסט הפלצני שהורגלנו אליו. לכן החלטתי לתת לו את הכבוד המגיע לו ולהקדיש לו שעה במסגרת שעת הבונוס של "לילה 80".

לכבוד יום הולדתו שחל ממש היום החלטתי לנצל את ההזדמנות כדי לפנות אליו אישית דרך האתר שלו כדי שיקליט עבורי כמה מילים לתכנית "לילה 80".
הוא נענה לי בשמחה והיה מאוד חברותי, והחלטתי להקדיש לו שעה שלמה עם מיטב הלהיטים שלו במסגרת התכנית הבאה במוצאי שבת.

תנו לו צ'אנס, הוא שר מהלב…

מקווה שתאהבו.

אורן.

(Wonderful Life (1987
(Sweetest Smile (1987
(Paradise (1987
(Blue (1987
(It's not over yet (1989
(All We Need Is The Money (1989
(Let me watch you make love (1989
(Now You're Gone (1989
(Whatever People Say You Are (1989
(You're A Big Girl Now (1989
(Tonight We Cross The River (2009
(California (2009
(Walk On Frozen WAter (2009
(Tomorrow Is Another Night (2009
(I Hate You (Don't Leave) (2009
(Sweetest Smile (live @ Abbey road)(1999